מהו משך הזמן הארוך ביותר שבו נשארתם ערים – יממה? יומיים? קשה לקבוע בוודאות מי מחזיק בשיא לפרק הזמן הארוך ביותר ללא שינה, אבל אין ספק שרנדי גרדנר, תלמיד תיכון מסן דייגו שבארה”ב, הוא מאלה שיכולים לטעון לכתר. במסגרת ניסוי בשנת 1964, שנצפה ותועד על ידי אנשי מקצוע, כולל חוקר שינה מאוניברסיטת סטנפורד, גרדנר הצעיר נשאר ער במשך 11 ימים ו-24 דקות ברציפות!

הניסוי הראה כמה מחסור חמור בשינה פוגע בשלל תפקודים. גרדנר חווה במהלכו ירידה ביכולת הקוגניטיבית ושינויים התנהגותיים. הוא היה במצב רוח רע, סבל מפרנויה והזיות לצד בעיות זיכרון וריכוז, אך באופן מפתיע הצליח לשחק פינג פונג ביומו העשירי של התהליך ואף לנצח. בתום הניסוי הוא הופיע למסיבת עיתונאים ואחריה פרש ליומיים של שינה נעימה, שאחריה נראה מאושש לחלוטין.

מחסור בשינה הוא נושא מרתק, המוליד מגוון רחב של מחקרים וניסויים. חלקם עשו זאת בשם המדע, אחרים כדי לגייס כסף למטרות צדקה או כדי להירשם בספר השיאים העולמי של גינס. לא משנה מה הניע את המהלך, ניתן ללמוד לא מעט מניסויים אלה. הנה עוד כמה ניסויים מפורסמים בחקר השינה, שניתן ללמוד עליהם דבר או שניים על הטבע האנושי.

הטריפ של פיטר טריפ

בניסיון לגייס כסף עבור ארגון צדקה לאמהות וילדים בשנת 1959, מגיש הרדיו פיטר טריפ החליט להישאר ער ולשדר את תוכנית הרדיו הפופולרית שלו במשך 201 שעות רצופות. כדי למשוך תשומת לב ציבורית בדרך למטרתו הוא עשה זאת מתא זכוכית בטיימס סקוור, שם המוני ניו יורקים יכלו לראות אותו נשאר ער וממשיך לשדר.

בתחילת הדרך הוא נראה במצב רוח מרומם, אך לאחר מספר ימים הוא התחיל להזות שיש עכבישים בנעליו וחלץ אותם מדי פעם כדי לבדוק זאת. בשלב מסוים הוא היה בטוח שמגירת שולחן בעמדת השידור בוערת. המתבוננים בו העידו שהו נמצא בשלב מסוים במצב חולמני ומרחף. במשך 66 השעות האחרונות המדענים והרופאים שבחנו את הניסוי, נתנו לו תרופות שיעזרו לו להישאר ער.

תוצאות הניסוי היו עגומות. טריפ אמנם גייס כסף לארגון, משך תשומת לב וישן 13 שעות ברציפות כדי למלא מצברים, אך לדברי קרוביו מעולם לא חזר לעצמו. הוא הפך אגרסיבי, סבל מהזיות ופיתח פרנויה. הבעיות המאוחרות יותר שלו, האישיות והמקצועיות – דעיכת הקריירה וגירושיו מרעייתו – נחשבו בעייני רבים לכאלה הקשורים למצבים שחווה בניסוי שערך.

ניסויי שינה

חודשיים בתוך מערה קפואה

אחת הדרכים בהן השתמשו חוקרי שינה לחקור מקצבי שינה ביממה היא לבלות תקופות ממושכות מבודדות מאור טבעי, תנודות טמפרטורה או גירויים אחרים שיכולים לסמן את השעה ביום. כיום, בחלק מהמעבדות יש מתקנים מיוחדים להשגת בידוד זה, אך בעבר נעשה שימוש במערות.

בשנת 1962 דן עצמו הגיאולוג הצרפתי מישל סיפרה לחודשיים של בידוד במערה קפואה. מטרת הניסוי המוזר שלו הייתה להבין את הדרכים בהן בני האדם מגיבים באופן טבעי לבידוד. מלבד עוזר מחקר שהיה מחוץ למערה ולו דיווח מתי הוא הולך לישון, מתעורר ואוכל, הוא לא קיים שום אינטראקציה עם בני אדם.

הניסוי תוכנן להימשך חודשיים ובתום התקופה הודיע צוות המחקר לסיפרה כי הגיע למכסת הימים המבוקשת. “האמנתי שיש לי עוד חודש לבלות במערה. הזמן הפסיכולוגי שלי נדחס”, אמר. סיפרה הגיע למסקנה שאמנם בני האדם מחזיקים בשעון פנימי, אך הוא ‘מתעקם’ עם הזמן. הוא הצליח לשמור על לוח זמנים קבוע לשינה המבוסס על יממה של 24 שעות, אך תפיסת הזמן שלו הואטה באופן דרמטי.

אפקט הלילה הראשון

לא מעט אנשים נוטים לישון רע מחוץ למיטתם, ואין זה משנה אם מדובר בחדר מלון מפנק, בקמפינג בחוף הים או כמתארחים אצל אחרים. חוקרי שינה ניסו לגלות הסבר ל”אפקט הלילה הראשון”, כלומר – את הסיבה לכך שבני אדם נוטים לישון גרוע בלילה הראשון שלהם במקום חדש.

חוקרים רבים חקרו את הנושא, בהם חוקרים מאוניברסיטת בראון ברוד איילנד. בעזרת טכניקות הדמיה מתקדמות לצילומי תמונות המוח הישן של קבוצת נחקרים, הצוות בנה תמונה מפורטת של פעילות השינה במהלך הלילה הראשון במקום חדש. המדענים הבחינו בכך שהחצאים הימניים של מוחם של המשתתפים ישנים כרגיל, בעוד שהחצאים השמאליים נעשו פעילים יותר בתגובה לצלילים שונים. פעילות מוחית זו הובילה לכך שרבים מהמשתתפים התעוררו מצלילים שמוחם השמאלי מצא שהם חריגים, או שעלולים לאיים. הראיות מרמזות על כך ש”אפקט הלילה הראשון “הוא אמיתי, וכי בני אדם, ממש כמו בעלי חיים אחרים, יישארו דרוכים בדרך כלשהי עד שהם יחשבו כי המקום בטוח להירדם בו.

ניסויים בשינה

מרוסקים, גרסת הריאליטי

בשנת 2004 שודרה תוכנית ריאליטי בשם Shattered שבה המתמודדים נאלצו להישאר ערים במשך שבעה ימים, והתחרו באתגרים ובמשימות בדרך. במקור עמד הפרס על 100,000 ליש”ט, אך נוכו ממנו סכומי כסף בכל פעם שהמתמודד נרדם. לא מעט צופים התלוננו על הניסוי הזה, שגרף רייטינג נאה, והאגודה הבריטית לייעוץ ופסיכותרפיה תיארה את התוכנית כ”בלתי נתפסת ומסוכנת”, אולם דבר לא מנע את הסרתה מהמסך. להפך, היא צברה פופולריות ונתפסה כניסוי חברתי מרתק. הזוכה בסופו של דבר הייתה קלייר סאות’רן, שעברה 178 שעות של מחסור בשינה, וזכתה ב-97,000 ליש”ט על מאמציה.

למרות הקושי, במשך רוב שעות התוכנית המתמודדים נראו חיוניים וחביבים. העובדה שהם היו יחד והאווירה הייתה חיובית סייעה להם להתמודד עם המחסור החמור בשינה. “הייתה אווירה של כיף בכל העניין וזה היה חשוב מאוד”, הסביר פרופ’ ג’ים הורן מהמחלקה למדעי המוח בשינה באוניברסיטת לוגבורו, שהיה יועץ בתוכנית. “המצב הנפשי משפיע באופן דרמטי על היכולת לסבול מאובדן שינה. אם יש בזה קצת כיף ומטרה, בני אדם יכולים להתמודד עם זה טוב יותר”.