לא אמנות של־מה־בכך היא השינה: למענה חייב אתה יום שלם להיות ער”, אמר הפילוסוף הנודע פרידריך ניטשה בספרו כה אמר זרתוסטרא, ואפשר אולי רק לנחש שעבור דמות מיוסרת כמוהו – גם השינה הייתה אתגר לא פשוט.

אבל אל ניטשה נחזור עוד מעט – לא לפני שנשמע מה יש לעוד כמה חכמי עבר לומר על החלק הלכאורה כה-טריוויאלי הזה בחיינו. שינה ריתקה את בני האדם מאז ומתמיד: החלומות ופשרם, הצורך במנוחה לגוף ובהתחדשות האנרגיה, היכולת לעצום עיניים למרות הסכנות בימי קדם וחרף הלחץ והמתח בימינו ולתת לגוף כמה שעות של מילוי מצברים – כל אלה גרמו לחכמים שבבני האדם לתהות על תפקידה, ואולי כדאי גם היום להאזין לדבריהם.

הרמב”ם הקדים את ארגון הבריאות העולמי ב-800 שנה

הרמב”ם נחשב לאחד הפילוסופים החשובים בימי הביניים וכאיש אשכולות אשר נתן דעתו על מגוון רחב של נושאים, בהם השינה. כפילוסוף וכרופא בריאות הגוף והנפש עמדו לנגד עיניו, ולשינה השפעה משמעותית במובן זה.

הרמב”ם סבר ששמונה שעות שינה הן הכמות המומלצת לבני האדם, משום ששינה מרובה מובילה לעצלות הגוף והנפש ואף עלולה לגרום למחלות שונות. פחות משמונה שעות שינה ביום יגרמו למחסור באנרגיה, טען הרמב”ם, משום שאיברי הגוף לא מספיקים להתמלא בכוחות מחודשים ובעקבות כך ייחלשו ויהפכו לפגיעים יותר.

יותר מ-800 שנים לאחר מותו, ארגון הבריאות העולמי ממליץ על… שמונה שעות שינה ביממה. כן, הרמב”ם ידע כבר אז כמה שעות נכון לישון וכיום, בעידן שבו מחסור בשעות שינה הפכה לתופעה עולמית, המלצותיו מקבלות משנה תוקף.

הרמב”ם קשר גם בין השינה לתזונה והתייחס להשפעתם המשותפת על בריאות הגוף. “אל תשכב לישון בשעה שקיבתך מלאה והנך נצרך לנקביך, וכמו כן אין לישון על בטן ריקה כשחשים רעב”, אמר ודייק. שינה על בטן מלאה או על בטן ריקה גורמים לשינה פחות איכותית וכמובן, איש לא רוצה להתעורר באמצע הלילה כדי ללכת לשירותים.

לרמב”ם גם הייתה משנה סדורה לגבי האופן שבו עלינו להירדם. הוא הטיף לשינה שבה הראש מוגבה מעל אברי הגוף, כדי למנוע לחץ על עמוד השדרה. הוא טען כי רצוי להימנע משינה על הבטן ולהעדיף שינה על הצד, תחילה על צד שמאל ובהמשך על צד ימין. עוד אמר כי רצוי להקפיד על זמני שינה קבועים בהתאם למחזוריות הטבע – שינה עם רדת החשכה והתעוררות בטרם הנץ החמה.

עוד בנושא:

הסלבס באמת ישנים עד הצהריים? הכול על הרגלי השינה של המפורסמים

החלומות הכי חשובים בתנ”ך

למה אנחנו עייפים אחרי ארוחה גדולה? התיאוריה של אריסטו

במאמר שכתב בשנת 350 לפנה”ס, ניתח אריסטו ביסודיות את תופעת השינה וטען שכל בעלי החיים, ובני האדם כמובן, חייבים לישון, שכן ערות מתמדת פוגעת ביכולותיו החושיות של הגוף. אריסטו מסביר שבמהלך השינה אין גירוי תחושתי חיצוני, העיניים עצומות ואינן רואות, איננו קולטים דבר ומדובר במצב הפיך של נתק תפיסתי.

לדעת אריסטו, השינה קשורה בחידוש הדם בגוף ובהשלמת תהליך העיכול – ורק כשאלה מסתיימים האדם עובר למצב של ערות. מכאן גם התיאוריה שלו לגבי תחושת העייפות שיש לנו לאחר ארוחה גדולה.

“על כל מה שמקיץ להיות מסוגל להירדם”, קבע אריסטו אשר התייחס להרמוניה של מחזורי הערות והשינה כשני ניגודים המשלימים זה את זה כשם שמתקיימים בעולם יופי לצד כיעור וחוזק לצד חולשה. לדעתו ולדעת היפוקרטס, הנחשב לאבי הרפואה המערבית, החלומות בשנתנו הם אינדיקציה למצבנו הגופני והפרעות בשינה קשורות למצב של חוסר הרמוניה בגוף ואי שלמות תפקודית, כך ששינה לא שקטה עשויה לנבא התפרצות מחלות שהגוף הער אינו מודע להן.

השינה לפי פרויד והתובנה המפתיעה של ניטשה

ומעט קרוב יותר לימינו: אבי תורת הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד חקר את עולם החלומות והתייחס לשינה כאל דרך לפענח את עמקי תודעת האדם. הוא ראה בחלומות שלנו דרך של הנפש להפוך את המשאלה האסורה לצורה לא מאיימת, ובכך להפחית חרדה ולאפשר לנו להמשיך לישון. כלומר, השינה ואיכותה תלויים בחלומות וביכולת שלהם לבטא את מאווי הנפש.

גם בן תקופתו ניטשה, שבדבריו פתחנו, הגה לא מעט בשינה – והתייחס אליה כחלק נעלה בנפש האדם. הימנעות משינה, הוא טוען בניגוד לרמב”ם, גורמת לעייפות בריאה, שהיא כ”פרח לנפש”. שינה לא טובה הייתה בעיניו לרעה לנפש ועל האדם לחפש את אמיתות חייו במהלך היום, שכן אחרת ייאלץ לחפש אותן בשנתו וזו תהיה טורדנית ותשאיר את נפשו רעבה.

בספרו המונומנטלי כה אמר זרתוסרא, כתב עוד כי “לֹא טוֹב לְאִישׁ כָּבוֹד הַרְבֵּה וְלֹא אֶשְׁאַל אוֹצָרוֹת גְּדוֹלִים: כָּל-זֹאת תָּשִׂים דַּלֶּקֶת בַּטְּחוֹל. וְאוּלָם לֹא יֵיטִיב אִישׁ לִישׁוֹן אִם אֵין לוֹ שֵׁם טוֹב וְגַם אוֹצָר קָטָן”. כן, בסופו של דבר, ניטשה ידע כבר אז במאה ה-19 שכדי לישון טוב מספיק, די לנו במעט כבוד מהסביבה ופלוס בעובר ושב.