מסך קטן, דילמה גדולה: האם להכניס טלוויזיה לחדר השינה


המסך הקטן כבר מזמן נכנס גם לחדר השינה. האם זה עלול לעשות נזק – או שדווקא יכולים להיות לכך יתרונות?

המבוגרים יותר ביננו זוכרים את הימים שבהם הטלוויזיה עוד לא הייתה מצויה בכל בית והחיים התנהלו בקצב אחר. היום, "המסך הקטן" הוא חלק יומיומי בלתי נפרד מחייהן של משפחות רבות. מי שבעבר ניצבה רק במרכז הסלון, וריכזה סביבה את המשפחה לצפייה משותפת, נמצאת היום כמעט בכל   והיא רק עוד מסך מבין שלל המסכים שמקיפים אותנו.

בסוף כל יום, כשאנחנו מורידים הילוך ומתכוננים ללילה של מנוחה, אנחנו אמורים לכבות את האור ופשוט להירדם. אלא שעבור רבים מאיתנו הרגיעה מגיעה בשלבים – קודם צופים בסדרה אהובה במיטה, ואפילו מנשנשים משהו קטן תוך כדי הצפייה, ורק אחר-כך נסחפים אל שנת הלילה.

טלוויזיה בחדר ילדים?

כשמדובר בילדים, קיימת תמימות דעים לגבי כך שטלוויזיה בחדר שלהם היא גורם מזיק ויש להוציאה מהחדר ולנתק את התלות בה כמכשיר עזר להירדמות. יש לא מעט מחקרים שמצביעים על  , בין צפייה בטלוויזיה ובעיות שינה, ועוד. בנוסף, לא תמיד אנחנו שולטים בתכנים שבהם הילדים צופים, או במשך הזמן שהם שקועים בצפייה. כל עוד הצפייה שלהם אינה מפוקחת ומבוקרת, יכולות להיות לה השפעות מזיקות.

אצל מבוגרים הדברים שונים. כמבוגרים אנחנו מכירים את עצמנו ואת הצרכים שלנו, בדרך-כלל אנחנו יודעים להגביל את משך הצפייה במסך ואנחנו גם פחות רגישים מילדים לתכנים שאליהם אנחנו נחשפים. אז האם במצב כזה, הכנסת טלוויזיה לחדר השינה היא פעולה שאינה מזיקה? או אולי אפילו שיש בצדה יתרונות?

פסקול המלווה את הכניסה למיטה

כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן התשובה היא שהכול תלוי במינון. יש משהו מאוד מפנק ונעים בכניסה למיטה אחרי מקלחת טובה, בהישענות לאחור על כרית רכה ובצפייה בטלוויזיה בתוכנית או בסדרה שאנחנו אוהבים. כשחיים בשניים, חווית הצפייה יכולה להיות מקרבת, אפשר לעקוב יחד אחר סדרות אהובות ולהפוך את הצפייה לבילוי משותף.

כל עוד הקשר עם בן או בת הזוג שלכם מפרה, והיחסים משתפים ותקשורתיים, אין רע בצפייה משותפת בטלוויזיה לפני השינה, שלאחריה מכבים אותה ואת האור והולכים לישון. הדבר נכון גם למי שאינו חי בזוג. צפייה מוגבלת בתוכנית אהובה ולאחריה כיבוי האור והליכה לישון אינם מזיקים בפני עצמם. הבעיה מתחילה כשהטלוויזיה הופכת לאמצעי שלא ניתן להירדם בלעדיו. אז כבר לא תמיד מדובר בחוויה משותפת של צפייה, אלא יותר בפסקול שמלווה כל כניסה שלכם למיטה. לא פעם אתם מתעוררים באמצע הלילה מקול שבוקע לפתע מתוכנית טלוויזיה, ובבוקר מתעוררים כשהמסך מרצד מול עיניכם. במצב כזה כבר ברור שהכנסת הטלוויזיה לחדר השינה הייתה טעות. הטלוויזיה יכולה להפוך לגורם מזיק שאנחנו תלויים בו כדי להירדם, ולגורם שמנתק אותנו מהסביבה, להרגל שמפחית את הצורך בתקשורת עם בן הזוג שלצדנו או עם יתר בני המשפחה.