ילדים בלי הפסקה: מה עושים כששעת השינה הופכת לשעה הכי מתישה ביום


הילד שלכם לא מצליח להירדם? ההרדמה בלילה הפכה למאבק יומיומי? אל תתייאשו

בבתים רבים מכירים את השעה הלחוצה הזו לפני השינה, שבה צריך להספיק ארוחת ערב, מקלחת, התארגנות לשינה ובסופה, השכבת הילד לישון. אלא שהרבה פעמים "השעה הבוערת" הזאת לא ממש מסתיימת בהירדמות הצאצא האהוב, ולמעשה אתם נדרשים לקרוא סיפור ועוד אחד, להכין עוד בקבוק, לשבת לידו עד שיירדם, ולהשתמש בעוד מיני שיטות שפיתחתם כדי להרדים אותו.

הרגעים האלה בסוף היום, שאמורים היו להיות נעימים ורגועים, הופכים למאבק שבסופו גם הילד וגם אתם מתוסכלים ומותשים. פעמים רבות המאבק הזה נמשך עד שעה מאוחרת מדי עבור הילד, ובוודאי עבורכם, שצריכים להתפנות לעיסוקים שונים אחרי שהילד נרדם. פעמים רבות הילד קם ממיטתו באמצע הלילה ועובר למיטה שלכם, מה שגם פוגע באיכות השינה שלכם ושלו.

מסתבר, שלמרות שהירדמות היא אחת הפעולות הפיזיות האוטומטיות של רובנו, אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו להירדם לבד ולהקנות להם הרגלי שינה טובים. הדבר אינו קורה מעצמו ותלוי במידה רבה בדרך שבה אנחנו, ההורים, עושים זאת.

עם היוולדו של ילדכם, ובחצי השנה הראשונה של חייו, השינה אינה סדירה. בשלושת החודשים הראשונים לחייו תינוק לא יכול ולא יודע להירדם לבד, והוא זקוק לכך שאתם תרדימו אותו. בגילאים אלה תינוקות מתעוררים פעמים רבות בלילה ולוקח להם זמן להבחין בין יום ללילה. בגיל שלושה חודשים מתחילה להתפתח אצל הפעוט היכולת הפיזיולוגית להירדם לבד, וזה השלב שבו צריך להתחיל ללמד אותו לעשות זאת.

עד גיל חצי שנה הילד שלכם אמור לדעת להירדם לבד במיטה ולהשלים מחזורי שינה של חמש שעות. בגיל זה גם מופרשות רמות גבוהות יותר של ההורמון האחראי על השינה – המלטונין. עד גיל שנה, בהיעדר בעיה פיזית או רגשית, הילד כבר אמור לישון לילה שלם ללא הפרעה. למרות זאת, מחקרים מלמדים כי כשליש מהילדים אינם נרדמים לבד, ללא עידוד וסיוע של ההורה, וכ-20% מהם סובלים מהפרעות ובעיות שינה שונות.

בעיות הירדמות ושינה שאינן מטופלות מזיקות מאוד לבריאותו הפיזית והנפשית של הילד. מחסור בשעות שינה פוגע בתפקודי המוח, ביכולת הריכוז ובתהליך הגדילה התקין שלו. בעיות שינה בילדות גדלות והופכות להיות בעיות שינה של אדם מבוגר, ואלה מובילות הרבה פעמים לבעיות התנהגות ולקשיים רגשיים ועל כן אסור להזניח את הטיפול בנושא.

אז איך מלמדים אותם לישון?

אם בחנתם, ושללתם, גורמים רפואיים או פיזיים שעלולים לגרום להפרעות שינה, כנראה שהבעיה היא בחינוך להרגלי השינה, ולמעשה כדאי להתחיל לעבוד על תהליך ההירדמות. כשמדובר בתינוקות קטנים מתחת לגיל חצי שנה אפשר להתייעץ עם מומחיות שינה, רופאי ילדים ופסיכולוגים, כדי ללמוד את הדרך הנכונה להרדים אותם.

יש חשיבות רבה ליצירת טקס יומי לפני שהולכים לישון. ילד צריך לדעת ששעת השינה מתקרבת, הוא צריך לאכול ארוחה קלה ולא מכבידה לפני השינה, ולהימנע מממתקים מלאי סוכר וממזון שיכול להעלות את רמות האנרגיה בגוף. חשוב להימנע מצפייה בטלוויזיה או במסכים אחרים, לעמעם את האורות, לדבר בקול נמוך יותר ובאופן כללי לשדר אווירת רוגע ושלווה בבית. חשוב להקפיד על סביבת שינה נוחה ומותאמת לצורכי הילד.

יש להשכיב את הפעוט במיטתו, לאחר ששרתם לו שיר ערש ועמעמתם מעט את האורות, לאחל לו לילה טוב, לתת נשיקה ולצאת מהחדר. אם הוא בוכה, צריך לחזור לחדר להרגיעו במגע, וכשהוא נרגע לעזוב את החדר. כך שוב ושוב עד שהילד לומד להרדים את עצמו.

אין להתנות את ההרדמה בגורמים חיצוניים כמו בקבוק, טאבלט או כל דבר אחר שיוצר תלות. אל תאפשרו אכילה לאחר שעת השינה ו/או מזון שיגיע אל המיטה. הילד שלכם יכול וצריך להירדם לבד ללא עזרים חיצוניים. ככל שהוא יגדל, שנתו תהפוך ליציבה ולעמוקה יותר, והוא יידע להרדים את עצמו עם סיום של כל מחזור שינה, והתחלת מחזור שינה חדש. אל תשבו לידו, אל תתווכחו איתו, ובכל פעם שהוא קם ויוצא מהמיטה החזירו אותו אליה. השתדלו כל הזמן הזה להמעיט בדיבור. ייתכן שתחילה יהיה קשה לילד להסתגל למציאות החדשה ואולי אפילו תראו תופעות של "גמילה" מהצורך בכם או בעזרים חיצוניים כדי להירדם, אולם שמרו על עקביות, ואט אט הוא ילמד להירדם לבד. כשיגדל הוא יודה לכם על ההרגלים הטובים שהקניתם לו.